חברי הוועדה האומנותית לאורך עונות פסטיבל מרכז הבמה
אורי אגוז
מנהלת אומנותית
במאית וכותבת לתיאטרון ולטלוויזיה
החלה את דרכה האומנותית כיוצרת לאחר קריירה
בתחום המשפט הפלילי והדין הבינלאומי, שירות במשרד החוץ והתמחות בתחום טרור. בעלת תואר
שני בהצטיינות בבימוי ותסריטאות מאוניברסיטת תל אביב (M.F.A),
ותואר שני בהצטיינות מאוניברסיטת ירושלים במשפטים
(L.L.M).
כותבת ומביימת לתיאטרון, בין היתר ביימה
לתיאטרון הקאמרי "פרי אהבה" מאת ג'ואנה מארי סמית; "מבדולח לעשן"
מאת ז'אק אטלי, בעקבותיו נעשה הסרט התיעודי "זרעי ההשמדה"; כתבה וביימה לפסטיבל
ישראל את "ציפור לא תדע" ו-"
ליציה", מופע לרקדנית ופסנתר; בית לסין -"שתיקה רועמת" מאת א. באואב,
זוכה הפרס הראשון, שעלה כהפקה מלאה; תיאטרון הספרייה "חוג הסרטן" מאת נל
דאן; "הזוג המוזר" מאת ניל סיימון; "מיי" מאת מרינה קאר;
צוותא ביימה וכתבה את "החטא השביעי" שנבחר כקברט הבית ו"פרפטום מובילה"
על מלחמת לבנון השניה; הסטודיו ניסן נתיב
"סיפורו של סוס" מאת טולסטוי שייצג את ניסן נתיב בתחרות בתי הספר
למשחק; תיאטרון האוניברסיטה "שידוכין" מאת גוגול; הסטודיו למשחק תיאטרון
חולון "אימפרוביזציה בוורסאי" מאת מולייר ועוד. שימשה שש שנים דרמטורגית
ולקטורית הוועדה האומנותית של תיאטרון הקאמרי. מחברי וועדת "ישרא-דרמה"
ליצירה ישראלית ונציגת איגודי היוצרים לפרס התיאטרון. ממקימי ארגון במאי התיאטרון הישראלי
"בתי" וחברת הוועד המנהל.
הוזמנה לגרמניה לביים בסדנה הבינלאומית
של במאי איחוד התיאטראות האירופי, ה- E.T.C European Theatre
Convention כנציגת הקאמרי.
בעקבות הסדנה הוזמנה להנחות ב-E.T.C
סדנאות כתיבה בינלאומיות ליוצרים. המחזה "Sweet 16"
אודות אונס תחת השפעת סם שיצרה בגרמניה הועלה
ב- 2013 גם בהונגריה וזכה לציון לשבח בפסטיבל הדרמה הבינלאומי ליוצרים. הוזמנה כבימאית
יוצרת מטעם ממשלת יפן למסע משותף של יוצרים ישראליים, פלשתינאיים ויפנים. במהלך המסע
צילמה סרט תיעודי הנמצא בשלבי עריכה עם שותפה הפלשתינאי. כותבת לטלוויזיה, זוכת מלגת
תסריט לדרמה קומית מטעם הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה "מילה כנגד מילה";
מקום שני בתחרות קרן יוהנה פרנר לתסריט לסדרת ניו מדיה "UNDERCURRENT" עם הבמאי אודי בן אריה,
וכותבת שותפה לסדרה הזוכה במקום הראשון. נבחרה להשתתף כתסריטאית יוצרת בסדנאות תל אביב-
לוס אנג'לס; לקטורית בקרן הקולנוע הישראלי ובקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, משמשת כעורכת
תסריט עצמאית. בנוסף מלמדת כתיבה ותסריטאות במסגרות שונות ביניהן הסטודיו למשחק ניסן
נתיב בתל אביב
כיהנה כמנהלת אומנותית של פסטיבל קולנוע
דרום 2006; פסטיבל אשה 2010-2012 ומשמשת כמנהלת אומנותית של פסטיבל המונודרמות
"מרכז הבמה" בשיתוף פעולה עם פסטיבל ישראל.
בעלת תואר שני בהצטיינות בבימוי ובתסריטאות
מאוניברסיטת תל אביב (M.F.A),
תואר שני בהצטיינות מאוניברסיטת ירושלים במשפטים
(L.L.M).
אלדד כהן
אלדד כהן נולד בירושלים. הוא בעל תואר שני
בפסיכולוגיה קלינית של הילד מאוניברסיטת תל אביב. למד בסטודיו למשחק של הלל נאמן.
ספרו "תסתכלו עליי", שיצא ב-1998,
הומחז להצגה שהועלתה ב"צוותא" במשך יותר משנתיים, וסיפורים ומונולוגים מהספר
הומחזו והועלו על במות שונות בכל רחבי הארץ. הספר זיכה את אלדד בפרס ליצירת ביכורים
מהמועצה לתרבות ואמנות לשנת 1998, וב-1999 בפרס המחזה בפסטיבל עכו, שם שיחקו בה עידן
אלתרמן, לירית בלבן, חנן לדרמן וירדן בר-כוכבא.
ירדן בר-כוכבא ערכה את ספרו השני של אלדד
כהן, "לפחות היית מת בצורה מסודרת", שיצא ב-2003. באותה שנה הופיעו חברי
"הסטודיו למשחק חולון" בהצגה "שדה תעופה לנשים בודדות" בבימויה
של טל עומר, על פי מונולוגים מספרו של כהן "תסתכלו עלי".
הדמויות בסיפוריו של אלדד כהן נחשבות קפקאיות
ואומללות, בהשפעת חנוך לוין, והן עטופות בהומור שחור ומלוות בתחושת חוסר אונים וחוסר
מוצא.
בין היתר כתב וביים ל"תיאטרונטו"
2008 את ההצגה "בלון", בה שיחק גל פרידמן. העלילה עוסקת במוכר בלונים בפתח
בניין עיריית תל אביב, שאהבתו לבחורה שפגש מובילה אותו לאשפוז פסיכיאטרי שסופו מוות.
ההצגה זכתה לביקורות משבחות. בתיאטרון הקאמרי הועלתה הקומדיה שכתב "תיאטרון רפרטוארי"
שזכתה בפרסים.
דני וייס
מנכ"ל תיאטרון החאן
דני וייס, שימש בעברו כמפיק הראשי וכמנהל
התוכניות בעיריית תל אביב. בין היתר היה ממארגני העצרת שבה נרצח יצחק רבין, ובהמשך
הפיק וערך את עצרות הזיכרון לזכרו. במקביל ניהל הפקות משולבות של עיריית תל אביב
ושל הטלוויזיה, ואז עזב לכהן כמנכ"ל היכל התרבות בכפר סבא. וייס שימש בעבר גם כמנכ"ל הד ארצי
וניהל את אגף תרבות, נוער וספורט בעיריית כפר סבא במשך שש שנים.
חגי ליניק
סופר
חגי ליניק, יליד 1959, סופר ישראלי, חתן
פרס ספיר לשנת 2011.
ליניק נולד ביהוד, בן למאיה ומרדכי ליניק.
אביו היה קבלן בניין, ולימים ראש המועצה המקומית יהוד. חגי היה הצעיר משישה אחים. אחיו
הבכור, זוהר, נהרג בשנת 1968 בתאונת אימונים, בעת שירותו בסיירת מטכ"ל. אח נוסף
הוא השחקן דורון ליניק. בצה"ל שירת ליניק בשייטת 13, שיחק כחלוץ בקבוצת הכדורגל
הפועל יהוד ובין השנים 1985-1982 למד במדרשה למוזיקה בתל אביב ובהמשך הרחיב את
לימודיו במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון.
ב-2010 יצר עם איה סומך את הסרט התיעודי,
"מתחת לשטיח", שזכה בפרס הצילום המצטיין בפסטיבל "דוקאביב".
באוגוסט 2012 עלה מחזהו "דוהרים"
בתיאטרון תמונע, בכיכובו של שמואל וולף, אותו ביים ביחד עם אילן תורן.
בין ספריו נמנים קובץ הסיפורים הקצרים
"מישהו נפל"; מספר מוות; דרוש לחשן שזיכה את ליניק בפרס ספיר לשנת
2011, וספרו החדש "המחסל".
בכל ספריו, ובפרט ב"דרוש לחשן",
נכללים רכיבים בעלי אופי אוטוביוגרפי.
נפתלי אלתר
קולנוען. תסריטאי ומלחין
יליד 1947, ישראל. בסוף שנות ה-60 היה שותף להרכב המוזיקלי
"המתקוממים", שבו ניגן באורגן. משנות ה-70 החל להלחין שירים. ב-1973 הפיק
את סרטו של אסי דיין "הזמנה לרצח", כתב איתו את התסריט, והלחין את פסקול
הסרט. ב-1974 הלחין את השירים באלבומו השני של
אושיק לוי, שכלל בין השאר את השירים "יונתן סע הביתה" ו"לא הכרתי אותך
מקרוב" ואחריו הוציא אלבום משותף עם אושיק לוי, "איפה טעינו", שמתוכו
התפרסמו השירים "איפה טעינו" ו"זכרון יעקב". כשני עשורים אחר כך,
ב-1995, חזר לשתף עמו פעולה באלבומו "לפעמים לא בכוונה".
בשנות ה-70 וה-80 הפיק וכתב תסריטים ומוזיקה
לסרטים נוספים של אסי דיין, בהם "חגיגה לעיניים" (1974), "יופי של צרות"
(1976), "מלך ליום אחד" (1980) ו"בחינת בגרות" (1983). ב-1976
כתב יחד עם דיין את התסריט לסרטו "גבעת חלפון אינה עונה", הלחין את שיר הנושא
של הסרט ואת השיר "תן לשים ת'ראש על דיונה". ב-1992 הלחין את פסקול סרטו
של דיין "החיים על פי אגפא", שבו נכללו גם לחניו לשירים "דניאלה"
ו"במקום הזה" שכתב דיין. על סרט זה זכה אלתר בפרס אופיר למלחין הטוב ביותר.
אלתר הלחין את המוזיקה גם למספר סרטים של
טל רון - "פוטו רומן" (1987) ו"יוסל'ה איך זה קרה" (1989), ואת
"סופו של מילטון לוי" (1981) של ניסים דיין.
ב-1985 ביים סרט עצמאי, "אירית, עירית",
ושר את שיר הנושא שלו. הסרט עוסק בחברותן המיוחדת של אשתו אירית עם עירית רזילי, אשתו
לשעבר של ידידו הטוב אושיק לוי. ב-1986 ביים את הסרט "כוח משיכה", שעבורו
הלחין דני רובס את המוזיקה.
אלתר הלחין את השיר "עוד חוזר הניגון"
למילים של נתן אלתרמן.
בשנות ה-2000 עמד אלטר בראש קרן הקולנוע
הישראלי ובמחלקות ההפקות המקוריות של טלעד. מכהן כחבר ההנהלה הציבורית של הקרן החדשה
לקולנוע וטלוויזיה.
בשנים 2008-2004 שימש אלטר כמנהל מחלקת
הדרמה של זכיינית השידור רשת. כמו כן ניהל את מחלקת הדרמה של הוט.
רוני ניניו
במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה
רוני ניניו, יליד ניו יורק, בוגר לימודי
קולנוע וטלוויזיה במכללת הנטר - האוניברסיטה העירונית של ניו יורק, אותם סיים ב-1980.
במהלך לימודיו שיחק בתיאטרון אימפרוביזציה בניו-יורק. לאחר סיום לימודיו שב ארצה וביים
דרמות לטלוויזיה, וסרטוני פרסומת רבים.
בין ההצגות שביים: "הנון של ראש העיר
ירושלים", "לילה במאי", "עלילות עקביה" ו"שיחות אחרי
לוויה" בתיאטרון החאן; "ארטון" (זוכה פרס ניסים אלוני למחזה הטוב ביותר)
ו"סיפורי הבימה" בתיאטרון הבימה; "אירמה לה דוס", "תיירות
פנים" ו"בית הקפה של ירח אוגוסט" בתיאטרון חיפה; "איש הגשם"
בתיאטרון בית ליסין; "השמיים הם הגבול" בתיאטרון הקאמרי; "דני והים
הכחול" בתיאטרון באר-שבע "דרמה קטנה" (הצגה אותה כתב וביים, זוכת פרס
ההצגה הטובה ביותר) ו"מקל של קינמון" בתיאטרונטו (פסטיבל הצגות יחיד);
"עקידה" (זוכת פרס המשחק בפסטיבל עכו); "דפוקים", קומדיה
חברתית רומנטית מאת צדוק צמח בתיאטרון חיפה ועוד. מלבד הצגות תיאטרון, ביים רוני ניניו
גם מופעי שירה ומוזיקה, הצגות ילדים ומופעי בידור שונים.
בין השנים 1998 ל-2000 שימש כמנהל אמנותי
של פסטיבל עכו. ב-3 שנים אלו העמיד רפרטואר של כ-30 הצגות, אשר חלקן המשיכו לרוץ זמן
רב לאחר הפסטיבל.
ניניו ביים גם לקולנוע ולטלוויזיה.
בקולנוע העלה את "היו לילות", בימוי ותסריט. זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר
בפסטיבל חיפה לדאנה איבגי ולמאיה כהן);
"שחקנים"; "המחצבה". כמו כן
ביים סרטים דוקומנטרים שזכו להערכה רבה - מיקשינה (המוזיאון
לאמנות מודרנית - ניו יורק, פסטיבל הסרטים של לונדון); כל אחד והמרמלדה שלו (סרט על נסים אלוני).
בטלוויזיה, ביים ניניו את סרטו הראשון
"דורית - חשיפה איטית" (מאת דיתה גרי) ב-1982. בנוסף ביים את סדרות הדרמה
"עבודה ערבית" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל חיפה, פרס פסטיבל הקולנוע ירושלים,
פרס ACCOLADE למצוינות לוס
אנג'לס), "מרחק נגיעה" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל חיפה, פרס האקדמיה לבימוי
הטוב ביותר, התסריט, השחקן, התפאורה, המוזיקה והסדרה הטובה ביותר) ואת "לתפוס
את השמים" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל הקולנוע ירושלים ופרס האקדמיה לסדרה הטובה
ביותר). כמו כן ביים את הדרמות "הלילה של אתי", "עקידה" ו"הורים
ובנים" (שאף זכה בפרס הדרמה הטובה ביותר מטעם רשות השידור).
ניניו היה אמון על בימוי עונה בתוכנית הסאטירית
"החרצופים" בערוץ 2, בימוי אנימציה לסרט אמריקאי בן שעה על חייו של רש"י
והוא מלמד בימוי בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים ובמכללת ספיר בדרום.
בנוסף שימש גם עורך ראשי (יחד עם יוסי קליין) של התוכנית "זום" - תוכנית
על נושאי תרבות בערוץ 2.
עדינה טל
במאית ויזמית. מייסדת תיאטרון "נא לגעת"
"אני אוהב את אלה אשר חולמים את הבלתי
אפשרי" –יוהאן פון גתה
עדינה טל נולדה וגדלה בשווייץ, ועלתה לישראל
בגיל 20. במשך שנים היא עבדה כשחקנית, מחזאית ובמאית תיאטרון. בתחילת דרכה שימשה כמחזאית
ובמאית קבוצת התיאטרון הירושלמית וביימה לתיאטרון חיפה ותיאטרון צוותא. היא ייסדה
את התיאטרון העצמאי "תאטרון אירוע" יחד עם רינה פדוה. התיאטרון התמחה בתיאטרון
אינטראקטיבית עם מעורבות חברתית חזקה. יחד יצרו הצגות הנוגעות באלימות, גיל מבוגר וזהות
יהודית.
ב-2002 היא ייסדה עם ערן גור את קבוצת התיאטרון
"נא לגעת" לאחר שקיבלה הזמנה ללמד דרמה בקבוצת חרשים-עיוורים – חוויה אשר
שינתה את חייה. התיאטרון זכה להכרה בינלאומית ולהוקרה ופרסים רבים על פעילותו. בין
היתר כיהנה כנשיאה ומנהלת אמנותית של מרכז "נא לגעת", כתבה וביימה את
המופעים "לא על הלחם לבדו"; סדנת שפת סימנים תיאטרלית "תן סימן!";
יצרה עם דני ארליך את הצגת הילדים "נסיך תרנגול" ובנתה קבוצה רב תרבותית
חדשה של שחקנים חרשים-עיוורים שהמחיזו את המופע "לונה פארק"
לאחר חמש עשרה שנה בחרה להמשיך וליזום
מיזמים חדשים. היא מפתחת מודלים חדשים של עסקים תרבותיים וחברתיים ברי קיימא .
בין היתר זכתה בפרס יזמת חברתית של שנת
2014 – "קרן שוואב" והפורום הכלכלי העולמי (WEF);
"50 המחדשים החברתיים המוכשרים ביותר", קרן האחריות החברתית התאגידית (CSR)
העולמי במומבאי, הודו, 2015; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב – "מתוך הכרה
בתרומתה הניכרת כמחזאית, בימאית ומחדשת בתחום התאטרון והאמנויות"; תואר עמית כבוד
במכללת רופין; אות החסד של ווילי טראמפ; תעודת מצוינות מאת הפרלמנט של בוסטון ל
"אור שומעים בזיג זג" ועוד.
"עדינה היא אחד האנשים המרתקים והמשכנעים
ביותר שפגשתי מימיי, והיא גאה בצדק על מה שהיא יצרה." – מארק בול, מנהל אמנותי
של פסטיבל LIFT,
לונדון
מיכאל קייט
שחקן ובמאי
בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל-אביב. למד בימוי והשתלם בכיתות אומן בארץ ובחו"ל. במהלך הקריירה שיחק בתיאטרון יידישפיל, תיאטרון לילדים ונוער, תיאטרון מלינקי, תיאטרון תמונע, התיאטרון העברי, תיאטרון עברי ערבי ביפו. בין ההצגות שהשתתף: "בעלת הארמון". "הערב שוב רוקדים", "כובע הקש האיטלקי", " סיפוג גן חיות", "חנה סנש", " טיל", "החדר", "הזר" (פרס להצגה הטובה ביותר בקטגוריית פרינג לשנת 2004), "מעשה נפלא שקרה בגלטינה (פרס להצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו 2000) ועוד. הצטלם בסרטים וסדרות, ביניהם: "טירונות", "עבודה ערבית", "בני ערובה", "תנוחי", "בוצ'צ'י", "תחת שמי ורונה", "מפטיר"\ " קוונטום ליפ", "חדרי חדרים", "שמש שלי", "המשורר האחרון" ועוד.ביים את "לשכוח את הרוסטראטוס" בתיאטרון גבעתיים, את "לכל אחד כוכב משלו" במרכז פרינג', את "הארון" בפסטיבל "תלוי במקום" בת"א, את "הזרה" בפרויקט תיאטרון אשדוד. שידר ברדיו רק"ע. מורה למשחק, מתרגם מחזות. הצגת היחיד "סוף כל סוף זה נגמר" שביים עם השחקן גרא סנדלר בשנת 2014 בפסטיבל מרכז הבמה זכתה להצלחה רבה והוצגה בפסטיבלים בינלאומיים יוקרתיים להצגות יחיד במוסקבה, בבלגרד, בסנט פטרסבורג, במקדוניה, בארמניה, בלטביה ועוד.
פרופ׳ גד קינר
פרופסור בדימוס של החוג לאמנות התאטרון באוניברסיטת תל אביב, וראש החוג לשעבר. מרצה במכון לתאטרון של אוניברסיטת מינכן, ובאוניברסיטה הבינלאומית בונציה. התמחה בתאטרון ודרמה ישראליים, גרמניים וסקנדינביים, בכתיבת דרמה ותרגומה, בדרמטורגיה ובניתוח המופע. ספריו: דרמה גרמנית חדשה (1984), התיאטרון הקאמרי של תל-אביב: הספר השני (2008), צפייה חוזרת: עיון מחודש במחזאות מקור (ביחד עם זהבה כספי, 2013), והבימה: עיונים חדשים בתאטרון לאומי (עריכה ביחד עם שלי זר-ציון ודורית ירושלמי, 2017). פרסם עשרות מאמרים בארץ ובחו"ל, וערך כעשרה קבצים בנושאים שונים. זכה בשני מענקים של הקרן הלאומית למדעים (מחקר בדרמטורגיה מעשית 2004, תאטרון פוליטי ביחד עם פרופ' שולי לב-אלג'ם 2010). קינר הוא עורך-משנה של תאטרון: כתב-עת לתאטרון עכשווי ונשיא המרכז הישראלי של ארגון התאטרון הבינלאומי. שימש משך 25 שנה כדרמטורג ראשי ומנהל המחלקה החינוכית של תאטראות החאן, הבימה והקאמרי. תרגם כ-50 מחזות ותסכיתים מגרמנית, אנגלית ושפות סקנדינביות. על תרגומיו מנורבגית זכה ב-2009 לתואר "אביר מדרגה ראשונה של המסדר הנורווגי המלכותי". קינר הוא גם שחקן, במאי ומשורר. ספר שיריו הפרעות קשב זכה ב- 2010 בפרס אס"י. 
ניצה בן צבי
מנכ״לית תיאטרון חיפה
ילידת 1957, שרתה בצה"ל במשך 27 שנים בתפקידי חינוך ותרבות. בין היתר נהלה את הלהקות הצבאיות הפיקה עשרות אירועים ועצרות וכן הצגות ופרשה מצה"ל בדרגת סא"ל.
נאוה סמל
סופרת, מחזאית ומתרגמת
נאוה סמל נולדה ביפו למימי וליצחק ארצי, ניצולי השואה. אחיה הבכור הוא הזמר שלמה ארצי. סבתה מצד אמה הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין.
בעלת תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. פרסמה שישה-עשר ספרים וארבעה מחזות. במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ המתמודדים עם הזהות הישראלית ועם צלקות העבר, בעיקר מהשואה. מרבה לעסוק בנושא הדור השני לשואה.
בנוסף לספרים, כתבה מחזות ויצירות נוספות ותרגמה לעברית מספר רב של מחזות. בשנת 2004 עובד ספרה "צחוק של עכברוש" לאופרה.
יצירותיה של סמל תורגמו וראו אור בארצות רבות. היא זכתה בפרס "סופרות מאגן הים בתיכון" בצרפת ב-1994, בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 1996, ובפרס "אשת השנה בספרות של תל אביב" ב-2007.
סמל היא חברת הוועד המנהל של מכון משואה, המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק, וכיהנה במשך שנים כחברת הנהלת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
נשואה למנכ"ל התיאטרון הקאמרי נועם סמל, ואם לשלושה. מתגוררת בתל אביב.
אלון אופיר
שחקן ובמאי תיאטרון
אופיר שירת בלהקת פיקוד מרכז ומשם המשיך לבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי", שם סיים את לימודיו בשנת 1991.
בתחילת שנות ה-2000 עבר לבימוי הצגות תיאטרון, שם בולט בעבודותיו ההצגה ,"מר גרין", שנבחרה להצגת השנה לשנת 2001 בטקס פרסי התיאטרון הישראלי. ביים גם את "פרק ב" של ניל סיימון. ב"תיאטרון בית ליסין" ביים את "ריקוד בשישה שיעורים", "אהבה ממבט שלישי", "החדר הכחול", "החולה ההודי" ו"ארוחת פרידה". ביים גם לתיאטרון חיפה את "בנות@עובדות" ולתיאטרון באר שבע את "לא כולל שינה". בנוסף, ביים בתיאטרון "בית צבי" ובתיאטרון הקיבוץ. ביים גם הצגות בבית הספר "תלמה ילין" ומופעים צבאיים.
בשנת 2008 אופיר העלה הצגת יחיד בתיאטרון הסימטה על פי ספרו של אשר קרביץ - הכלב היהודי. לקראת חגיגות התשעים של תיאטרון הבימה, ביים אופיר את המופע "בראבו - תשעים שנה לתיאטרון הבימה". במופע זה משולבים שירים מתוך מחזות זמר והצגות מוזיקליות שעלו במהלך שנות קיומו של התיאטרון. הוא השתתף גם בהעלאה מחודשת של מופע שירי נתן אלתרמן, שוק המציאות בתיאטרון רמת גן ובשנת 2012 ביים ושיחק במחזה "סיפור אהבה בשלושה פרקים" מאת הארווי פירסטיין.
אופיר ביים את הדרמה המוזיקלית "עפרה" על חייה ומותה של הזמרת עפרה חזה, שהועלתה בתיאטרון הצפון באוקטובר 2009.
בשנת 2016 ביים את המחזות "חוף דייטונה" של אוליבר קוטון ו"קוראים לו מלך" של סביון ליברכט בתיאטרון בית לסין. אופיר גם עשה את העריכה המוזיקלית של שני המחזות. באותה שנה ביים בתיאטרון הקאמרי את המחזה "אנה" המבוסס על יומניה של אנה פרנק, כולל קטעי יומן שנחשפו רק בשנים האחרונות. אופיר היה גם הכוריאוגרף של המחזה.
ענת סלע
ראש מסלול טלויזיה, מכללת ספיר
יוזמת ומקימת מסלול לימודי הטלוויזיה בספיר – מסלול לימודים ייעודי המתמקד בעשייה ובתיאוריה הטלוויזיונית, כאלטרנטיבה ללימודי הקולנוע הנפוצים וכמענה להתפתחות ושגשוג תעשיית הטלוויזיה בישראל ובעולם. מלמדת קורסים וסדנות בתחום הטלוויזיה וסדנות הפקת אולפן. מרכזת את תחום סדנות ואירועי הטלוויזיה בפסטיבל קולנוע דרום.
בוגרת לימודי MFA בטלוויזיה וברדיו מאוניברסיטת ניו יורק. בסיום לימודי התואר השני עבדה בסדרת הדרמה חוק וסדר, ואת הסטאז' שלה עשתה במחלקת ההפקה של חברת ההפקות Good Machine בניו יורק ושם עבדה בסרט זוכה פסטיבל קאן והמועמד לאוסקר American Splendor. בין לימודי התואר הראשון לתואר השני עבדה ענת במגוון תפקידים בתחום הטלוויזיה, בין השאר כמפיקה, חברת מערכת, עוזרת במאי ותחקירנית בסדרות ותוכניות טלוויזיה ובחברות הפקה מרכזיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.